בפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט א' זמיר) מיום 24.8.2011, בה נדחתה בקשת המבקשות למתן פסק דין בהעדר הגנה נגד המשיבה.
1. שורשיה של בקשה זו נטועים בתביעה המתנהלת בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לתשלום סך של כ-500 מיליון ש"ח שהגישו ביום 1.9.2004 המבקשות - חברות המצויות בהליכי פירוק - באמצעות מפרקיהן, נגד 42 נתבעים ובהם המשיבה. התביעה נסובה על טענות בדבר הברחת רכוש ונטילת טובות הנאה שהובילו, על-פי הנטען, לריקון קופתן של המבקשות. בהיות המשיבה חברה זרה, המציאו המפרקים ביום 12.9.2004 את כתב התביעה למשרדו של עו"ד דב פישלר, וזאת מאחר שכתובתו צוינה ככתובתה של המשיבה למסירת כתבי בי-דין בהסכמים שנחתמו בינה לבין המבקשות בשנים 1997-1995. ביום 25.10.2009, בחלוף כחמש שנים מיום הגשת התביעה ומשלא הוגש כתב הגנה מטעם המשיבה, עתרו המבקשות במעמד צד אחד למתן פסק דין בהעדר הגנה נגדה ולפסיקתא בהתאם (להלן: הבקשה). בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' זמיר) איפשר למשיבה להגיב לבקשה ועל כך הגישו המבקשות בקשת רשות ערעור שנדחתה (רע"א 1056/10). המשיבה הגישה אפוא את תגובתה לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה ובה טענה, בין היתר, כי כתב התביעה לא הומצא לה וכי כבר בשנת 2004 הודיע עו"ד פישלר למפרקים שהוא אינו מייצג אותה ואינו משמש כתובת להמצאת כתבי בי-דין עבורה.
2. בית המשפט המחוזי דן בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה נגד המשיבה, בצוותא חדא עם בקשותיהם של שני נתבעים נוספים - מר חיים צוף, שהינו על-פי הטענה בעל השליטה במשיבה (להלן: צוף), ומר הוד גיל (להלן: גיל) - לביטול פסקי דין שניתנו נגדם בהעדר הגנה. בהחלטתו מיום 24.8.2011 דחה בית משפט קמא את הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה נגד המשיבה, וכמו כן ביטל את פסקי הדין שניתנו בהעדר הגנה נגד צוף ונגד גיל. בית המשפט קבע כי כתב התביעה הומצא כדין לכל שלושת הנתבעים וביחס למשיבה נקבע בהקשר זה כי הראיות שהוצגו משקפות קשר עסקי אינטנסיבי בינה לבין עו"ד פישלר וכי ניתן להניח שהוא הביא לידיעתה את דבר הגשת התביעה. על כן, כך הוסיף בית המשפט וקבע, מסירת כתב התביעה לידיו מהווה המצאה כדין עבור המשיבה, אפילו לא שימש כבא-כוחה בעת ההמצאה. עוד נקבע כי ההמצאה שבוצעה לצוף מלמדת אף היא על מודעותה של המשיבה לתביעה, שכן צוף אישר בחקירתו שמסירה לידיו מהווה מסירה עבור המשיבה.
אולם, בית המשפט הוסיף ודן בסוגיות נוספות הצריכות להכרעה בבקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה שלא מחובת הצדק וזאת בהתייחס לבקשותיהם של צוף וגיל ובציינו כי שיקולים דומים, ובהם סיכויי ההגנה, רלוונטיים גם לבקשה שהוגשה נגד המשיבה שכן בעניינה עולה השאלה האם מלכתחילה קיימת הצדקה למתן פסק דין כאמור. בהקשר זה ציין בית המשפט כי מתגובת המשיבה לבקשה עולה "הכחשה כללית למדי של התביעה, שאין בה כל פירוט לגבי טענות ההגנה ומהותן" ומטעם זה ראה בית משפט קמא לציין כי "ספק רב אם עמדה זו מצדיקה הימנעות ממתן פסק דין בהעדר הגנה". יחד עם זאת, מצא בית המשפט כי אין תאימות בין הפסיקתא שהגישו המפרקים ובין הסעדים הנתבעים במסגרת התביעה וכי חוסר הפירוט בתביעה והבעייתיות בפירוט הסעדים בפסיקתא שהינם "דרסטיים ומרחקי לכת העשויים להיות בעלי משמעות כלכלית ניכרת כלפי הצדדים בהליך ואף כלפי צדדי ג' עימם נערכו התקשרויות עסקיות", עשויים להצדיק הן את ביטול פסק הדין נגד צוף וגיל והן את אי-מתן פסק הדין בהעדר הגנה נגד המשיבה. בית המשפט הוסיף וציין כי המפרקים פנו לבית משפט של פירוק בבקשה למתן הוראות על מנת שיתאפשר להם להגיש כתב תביעה מתוקן, וכי ככל שיש בידי המפרקים עובדות ועילות חדשות מן הראוי לקיים דיון לגופו של עניין לגביהן. בית המשפט סיכם אפוא וקבע כי למרות ששלושת הנתבעים מוחזקים כמי שהתביעה הומצאה להם כדין ולמרות שהם נמנעו מהגשת כתב הגנה "תוך תרגילי התחמקות, התעלמות והיתממות", יש לבכר בירור ענייני של התביעה לגופה. לפיכך הורה בית המשפט על הגשת כתבי הגנה בתוך 30 ימים, בכפוף להפקדת סך של מיליון ש"ח על-ידי כל אחד מן הנתבעים. כמו כן חייב בית המשפט כל אחד מן הנתבעים בתשלום הוצאות בסך של 100,000 ש"ח.
3. בקשת רשות הערעור שבפניי מופנית כנגד ההחלטה לדחות את הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה נגד המשיבה. בקשה דומה לא הוגשה בכל הנוגע לאותו חלק של ההחלטה המבטל את פסקי הדין שניתנו נגד צוף וגיל בהעדר הגנה, וזאת מן הטעם כי החלטתו של בית המשפט בהקשר זה נמנית עם סוג ההחלטות אשר לא תינתן בהן רשות ערעור על-פי סעיף 1(7) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט).
בכל הנוגע למשיבה טוענות המבקשות כי יש לבחון את פעולותיה, בין היתר, תוך התייחסות להתנהגותם של צוף ושל נתבעים נוספים שהינם שותפיו העסקיים וכי פעולות אלו מבטאות זלזול בבית המשפט ומשקפות דפוס פעולה עקבי של התחמקות מתוך מטרה לסכל את ההליך המשפטי. בהקשר זה מפרטות המבקשות אירועים שונים המלמדים, לטענתן, כי המשיבה וצוף היו מודעים לדבר הגשת התביעה, ומשבחרו "להתל" בבית המשפט אין הם יכולים לבקש עתה סעד מידיו. עוד טוענות המבקשות כי תקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) היא התקנה הרלוונטית לצורך בחינת בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, ולפיה כל שעל בית המשפט לבחון הוא האם כתב התביעה נמסר לנתבע כדין, ואין מקום לשקול בהקשר זה שיקולים אחרים. על כן לגישתם שגה בית משפט קמא משהחיל על הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה את השיקולים החלים לגבי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה על-פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי. המבקשות מוסיפות וטוענות כי משנקבע שכתב התביעה הומצא למשיבה כדין והיא התחמקה מהגשת כתב הגנה, שגה בית המשפט בכך שהושיט לה סעד משיקולי צדק והתיר לה להגיש כתב הגנה אף שקבע כי היא לא העלתה בתגובתה כל טענת הגנה טובה נגד התביעה. עוד טוענות המבקשות כי ההיקף הכספי של התביעה אינו מצדיק את דחיית הבקשה. אדרבא, לגישתן יש בו כדי לחזק את הצורך בהגשת כתב הגנה במועד, מה שלא נעשה על-ידי המשיבה. עוד טוענות המבקשות כי אין בכוונתן לתקן את כתב התביעה וכי ממילא לא היה בכך כדי לסייע למשיבה, שהרי תיקון כתב התביעה משליך רק על זכותו של נתבע שכבר הגיש כתב הגנה.
לחלופין טוענות המבקשות כי במידה שבקשתן תידחה יש להורות על הגדלת סכום הערבות אותו חויבה המשיבה להפקיד שכן כשם שהתחמקה מהגשת כתב הגנה כך יש להניח שתנסה להתחמק בעתיד גם מקיום פסק הדין, במיוחד בהינתן העובדה כי מדובר בחברה זרה. עוד נטען כי נוכח העובדה שההיקף הכספי של התביעה שימש טעם מרכזי בהחלטתו של בית משפט קמא, היה עליו לחייב את המשיבה בהתאם גם בהפקדת ערבות גבוהה. המבקשות מוסיפות וטוענות כי ככל שיותר למשיבה להגיש כתב הגנה, אין לאפשר לה להעלות טענות הגנה שלא הועלו במסגרת תגובתה לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה ולבסוף הן טוענות כי יש ליתן רשות ערעור במקרה דנן, בין היתר גם מפני שהותרת ההחלטה על כנה תגרום לבזבוז זמן שיפוטי ולבזבוז כספי הפירוק.
4. המשיבה מצידה סומכת ידיה על החלטתו של בית משפט קמא וטוענת כי בהתאם להחלטה זו וטרם שהוגשה הבקשה שבכאן, הוגש על-ידה כתב הגנה. על כן הדיון בבקשה הפך תיאורטי. המשיבה מוסיפה וטוענת כי גם הסעדים שהתבקשו במסגרת הפסיקתא שהגישו המבקשות היו תיאורטיים, בלתי ישימים וכללו ממצאים ביחס לנתבעים אחרים שכבר הגישו כתבי הגנה. עוד טוענת המשיבה כי תכליתו של צו בתי המשפט היא לא להתיר ערעורים על החלטות המאפשרות קיום דיון לגופו של עניין, על מנת שלא לעכב את ההליך העיקרי ולגרום לסרבולו ומבחינה זו, כך נטען, אין כל הבדל בין החלטה לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה (שהמבקשות אינן חולקות כי חל עליה צו בתי המשפט) ובין החלטה שלא ליתן לכתחילה פסק דין בהעדר הגנה, כבענייננו. על כן, כך מוסיפה המשיבה, החליט בית משפט קמא לאחד את הדיון בבקשה הנוגעת אליה למתן פסק דין בהעדר הגנה עם הבקשות לביטול פסק דין בהעדר הגנה שהגישו צוף וגיל ובנסיבות אלו, אין הצדקה להתערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות המקיימות את תכליתו של צו בתי המשפט.
עוד סבורה המשיבה כי המבקשות מתעלמות מן הממצאים העובדתיים שנקבעו בבית משפט קמא ואינן מתמודדות עימם, תוך ניסיון לנהל מחדש את ההליך. בהקשר זה מצביעה המשיבה על קביעותיו של בית משפט קמא, כי צוף שהינו על-פי הנטען בעל השליטה במשיבה, נמנע מלהגיש כתב הגנה בשל "חוסר בהירות בסוגיית ההמצאה" ולא בשל זלזול; כי קיימים קשיים בכל הנוגע לאישור הפסיקתא; כי יש בפי הנתבעים טענות הגנה משמעותיות; וכי המבקשות מסרבות לקיים דיון על בסיס העובדות החדשות הנוספות הידועות להן. המשיבה מוסיפה וטוענת כי החלטתו של בית משפט קמא עולה בקנה אחד עם ההלכה לפיה ככלל אין לנעול את הדלת בפני נתבע וליתן פסק דין בהעדר הגנה, וכי יש להעדיף סעד פוגעני פחות דוגמת חיוב בהוצאות. עוד טוענת המשיבה כי יש לדחות את הטענות שהעלו המבקשות ביחס לערובה שנקבעה, בציינה כי מדובר בסכום לא מבוטל וסביר בנסיבות העניין. כמו כן טוענת המשיבה כי המבקשות לא העלו כלל את סוגיית הפקדת הערובה בפני בית משפט קמא וכי מכל מקום קיים מעשה בית דין בעניין גובה סכום הערובה נוכח הליך ביניים אחר שהתקיים בין הצדדים הנוגע לעיקולים, אשר בו הושגה בין הצדדים הסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין בשלב הערעור על החלטת הרשמת. המשיבה מוסיפה ומפליגה בטענות, שאין צורך לעמוד עליהן, בכל הנוגע למה שהיא מכנה "התנהלותן הפסולה של המבקשות", ובתוך כך היא טוענת להפרת חובות המפרקים כקציני בית משפט ולסרבול ועיכוב ההליכים בתביעה באופן המעורר לטענתה את מורת רוחם של הנושים. עוד טוענת המשיבה כי הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה נגועה בשיהוי קיצוני וחריג שדי בו כדי לדחותה והיא מוסיפה וטוענת כי סכום התביעה נמנה בהחלט עם השיקולים שיש לבחון במסגרת בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. לבסוף טוענת המשיבה כי אין בסיס משפטי לטענה כי על התצהיר מטעמה לשמש כתב הגנה, מה גם שכתב ההגנה מטעמה כבר הוגש.
5. בתשובתן לתגובת המשיבה טענו המבקשות כי המשיבה, שלא העלתה טענות הגנה לגוף התביעה, אינה יכולה להיבנות מטענות הגנה שהועלו על-ידי צוף בבקשתו וכי היה עליה לתמוך את טענותיה בתצהיר. המבקשות טוענות כי אין חשיבות לעובדה שכתב ההגנה כבר הוגש שכן במסגרת בקשת רשות הערעור דנן יש לבחון את המצב כפי שהיה במועד שבו ניתנה החלטתו של בית משפט קמא. עוד טוענות המבקשות כי ביחס לצוף ולגיל נטען על-ידן מפורשות שיש לחייבם בהפקדת ערובה גבוהה, וביחס למשיבה הן לא ויתרו על האפשרות לחייבה בערובה. המבקשות מציינות כי סכום הערובה שנקבע הוא נמוך גם בשים לב לסכום המהווה בסיס להסדר פשרה שהמשיבה ונתבעים נוספים הציעו לנושים (21 מיליון ש"ח), כעולה ממסמכים שצורפו לתגובת המשיבה, וכי הסכמות שהושגו בין הצדדים בהליך העיקול אינן מקימות מעשה בית-דין לעניין סכום הערובה שבהפקדתו הותנתה זכותה של המשיבה להגיש כתב הגנה. עוד טוענות המבקשות כי הקביעה לפיה כתב ההגנה לא הוגש בשל אי-בהירות נקבעה כלפי צוף, ולא כלפי המשיבה, והן מוסיפות כי ככל שהייתה בעיה בפסיקתא שהגישו היה על בית משפט קמא ליתן פסק דין בהעדר הגנה ולהורות על תיקונה. אשר לצו בתי המשפט טוענות המבקשות כי אין חולק שהצו כלשונו אינו חל על החלטה בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, וכי הצו על-פי תכליתו לא נועד למנוע הגשת בקשות רשות ערעור על החלטות העלולות לפגוע באופן מהותי בזכויותיו של צד להליך, כבענייננו. המבקשות מוסיפות ומתייחסות בתשובתן לטענות שהעלתה המשיבה באשר להתנהלות המפרקים בהליך וליחסם של הנושים אליהם ולבסוף הן מציינות כי בהחלטה הנזכרת לעיל שניתנה בבית משפט זה ברע"א 1056/10, נקבע כי שיהוי אינו יכול להוות טעם יחיד המצדיק דחיית בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.
6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות בכפוף להגדלת סכום הערובה, כפי שיפורט להלן.
ככלל, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית שמשמעותן המעשית, כבענייננו, היא המשך בירורו של ההליך לגופו (ראו והשוו: רע"א 9286/07 א.ט. שירותים משפטיים בע"מ נ' י.גרוס ובניו בע"מ, פיסקה ד(1) (טרם פורסם, 29.11.2007); רע"א 410/11 סלאלום פיתוח והשקעות בע"מ נ' רו"ח חן ברדיצ'ב בתפקידו כנאמן על הסדר הנושים, פיסקה 33 (טרם פורסם, 3.10.2011); רע"א 546/11 מדינת ישראל- מינהל מקרקעי ישראל נ' אליקים בן ארי בע"מ, פיסקה 7 (טרם פורסם, 25.7.2011)). אכן, ניהול ההליך השיפוטי תוך מתן אפשרות לשני הצדדים לשטוח את טענותיהם בפני בית המשפט לגופם של דברים, הוא לעולם המהלך המועדף ואילו סיום ההליך בלא לקיים דיון לעיצומו של עניין, למשל על דרך של מתן פסק דין בהעדר הגנה, הוא מהלך דיוני יוצא דופן "המביא עמו הכרעה שיפוטית לגופה של תביעה במעמד צד אחד, ובלא שנשמע הצד האחר" (רע"א 1473/00 ס.ט.ס. אלקטרוניקה בינלאומית בע"מ נ' BLOMBERG - WERKE GMBH, פיסקה 3(ד) (לא פורסם, 1.8.2000)). במקרה דנן קבע אומנם בית המשפט כי התביעה הומצאה כדין לידי המשיבה אך סבר כי בהינתן הקשיים שעלו לגבי הפסיקתא שנתבקשה ובהינתן היקפה של התביעה וכוונת המפרקים לעתור לתיקונה, מדובר במקרה גבולי אשר בו מן הראוי להעדיף את בירור התביעה לגופה על פני הכרעתה בהעדר הגנה. דברים באותה רוח נפסקו בהחלטתו של בית משפט זה ברע"א 9311/08 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' כהן, פיסקה ה' (טרם פורסם, 10.12.2008), אליה הפנה בית משפט קמא. עוד מצא בית משפט קמא כי בנסיבות העניין ראוי לאזן את דחיית הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה ולהתנות את הרשות שניתנה למשיבה להגיש כתב הגנה בהפקדת ערובה בסך 1,000,000 ש"ח. כמו כן חייב בית משפט קמא את המשיבה אף שבקשת המבקשות נדחתה, לשלם להן את הוצאות הבקשה בסך 100,000 ש"ח.
בשים לב לסכום התביעה ולמורכבותה, לקשיים עליהם עמד בית משפט קמא בכל הנוגע לסעדים המבוקשים בפסיקתא שצורפה לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה ובהינתן השיהוי שבו הוגשה הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, נראה כי אין מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא אשר בחר ליתן למשיבה גם בשלב זה אפשרות להגיש כתב הגנה ולהתדיין עם המבקשות לגופו של עניין (ראו והשוו רע"א 3303/08 פלונית נ' פלוני, פיסקה 3 (טרם פורסם, 22.6.2008)). יחד עם זאת, דומני כי יש צדק בטענת המבקשים לפיה סכום הערובה שעל הפקדתו הורה בית המשפט הינו נמוך מידי בנסיבות העניין, ובהתחשב במכלול הנתונים הרלוונטיים למקרה אני סבורה כי יש להעמיד את סכום הערובה על סך של 3,000,000 ש"ח.
סיכומו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחית אך סכום הערובה שבהפקדתו הותנתה האפשרות שניתנה למשיבה להתדיין בתביעה ולהציג את הגנתה יוגדל, ויעמוד על סך של 3,000,000 ש"ח. ניתנת למשיבה שהות בת 45 ימים מהיום להפקיד את סכום ההפרש (2 מיליון ש"ח).
אין צו להוצאות בבקשה.
ניתנה היום, ז' בשבט התשע"ב (31.1.2012).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. מו